פסק-דין בתיק ע"פ 512/13

השופט ח' מלצר:

1.             זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (בהרכב כב' השופטים: א' טל (סג"נ), א' ש' שילה (סג"נ) ו-ז' בוסתן), מתאריך 11.12.2012, בגדרו נגזרו על המערער שלושים חודשי מאסר בפועל וכן שניים-עשר חודשי מאסר על תנאי. בנוסף על כך חויב המערער בתשלום פיצוי לשתי מתלוננות, שהעבירות שבוצעו בהן היו חלק ממושא האישומים בתיק.

           להלן יובאו הנתונים הצריכים להכרעה במכלול. 

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.             המערער הורשע, בתאריך 06.11.2012, על פי הודאתו - במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בשבעה אישומים של עבירות מין שונות, שבוצעו על ידו, הכל כפי שיפורט מיד בסמוך.

3.             לפי המתואר באישום הראשון, במהלך שנת 2003 יצר המערער קשר, באמצעות רשת האינטרנט, עם מתלוננת, קטינה בת 13.5, באותה העת. המערער התקשר מספר פעמים למתלוננת ותיאם עמה פגישה בעיר מגוריה. לאחר שנפגשו - הלכו המתלוננת והמערער לביתה. המערער, שביקש לשכב עם המתלוננת, גרם לה להתפשט, צילם אותה בעירום, נגע בחזה שלה, פשט את מכנסיו והביא עצמו לכדי סיפוק. בגין מעשים אלו יוחסה למבקש עבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים (עבירה לפי סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין)).

           לפי המתואר באישום השני, בתחילת שנת 2012 הכיר הנאשם, באמצעות רשת האינטרנט, קטינה בת 13, שהציגה עצמה כבת 14. במהלך שיחות עם המתלוננת הורה לה המערער לבצע לעצמה - מעשי בעילה והמתלוננת צייתה להוראותיו. בגין מעשים אלו יוחסה למבקש עבירה של בעילה אסורה בהסכמה - בנסיבות של גרם מעשה (עבירה לפי סעיפים 346(א)(1) ו-350 לחוק העונשין).

           לפי המתואר באישום השלישי, במהלך השנים 2009 - 2010 שוחח המערער, באמצעות רשת האינטרנט, עם מספר קטינות על נושאים מיניים. בגין מעשים אלו יוחסה למבקש עבירה של הטרדה מינית בקטינה שטרם מלאו לה חמש עשרה שנים (עבירה לפי סעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(6)(א סיפא) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998 (להלן: החוק למניעת הטרדה מינית)).

           לפי המתואר באישומים הרביעי עד השביעי - במהלך קיץ 2012 המערער שוחח באמצעות האינטרנט על נושאים מיניים עם שוטרים שהתחזו לקטינה בת 12.5. הערה: השוטרים עשו כך במסגרת מבצע שיזמה משטרת-ישראל לאיתור חשודים, אשר יוצרים קשר מיני עם קטינים באינטרנט ומחוצה לו. כתוצאה מפעילות זו של המשטרה התגלה המערער וחיפוש שנעשה במחשבו נתן "קצה חוט" לאיתור המתלוננת באישום הראשון וכן של התכתבויות נוספות בעלות תוכן מיני עם מי שנחזו כקטינות.

בגין המעשים, נושאי האישומים הרביעי עד השביעי, יוחסו למערער חמש עבירות של ניסיון הטרדה מינית בקטינה שטרם מלאו לה חמש עשרה שנים (עבירה לפי סעיפים 3(א)(3) ו-3(א)(6)(א סיפא) לחוק למניעת הטרדה מינית עם סעיף 25 לחוק העונשין).

           לפי המתואר באישום החמישי (בהמשך לאישום הרביעי) - בתאריך 17.06.2012, בשיחה שקיים המערער עם מי שהוא סבר כי היא קטינה, כאמור לעיל, נשלחו על ידו לשם המשתמש שלה ברשת האינטרנט תמונות של איבר מינו. בגין מעשים אלו יוחסה למבקש עבירה של ניסיון מעשה מגונה בפני קטין מתחת לגיל 16 (עבירה לפי סעיפים 349(ב) ו-25 לחוק העונשין).

           לפי המתואר באישום השישי (בהמשך לאישומים הרביעי והחמישי) - המערער שלח את תמונות העירום של המתלוננת באישום הראשון, אותן צילם כאמור בנסיבות המפורטות שם - למי ששוחח עימו באינטרנט. בגין מעשים אלה יוחסה למערער עבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין (עבירה לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין).

4.             בגדר הסדר הטיעון הסכימו הצדדים על תיקון כתב האישום, כך שיכלול את תיאורי האישומים, על פי המובא בפיסקה 3 שלעיל - והמערער הודה בביצוע העבירות האמורות. לגבי העונש, הסכימה המשיבה להגביל את עצמה לטיעון של עד 44 חודשי מאסר והוסכם כי המערער יוכל לטעון חופשי לעונש.

           נוכח הסדר הטיעון הנ"ל - ביקשה המשיבה להשית על המערער 44 חודשי מאסר בפועל. המערער ביקש כי יושתו עליו רק מספר חודשי מאסר.

5.             בית המשפט קמא הנכבד קבע בגזר הדין כי מתחם הענישה בעבירות של מעשים מגונים בקטינים והטרדות מיניות באמצעות האינטרנט נע בין מאסר על תנאי לחמש שנות מאסר. בית המשפט הנכבד קמא הדגיש בהקשר זה את החשיבות הרבה של הגנה על קטינים החשופים - באמצעות רשת האינטרנט - לסטיות מיניות שונות. עוד הוא ציין את הקושי באכיפתן של עבירות המבוצעות בחסות האנונימיות, שהשימוש במחשב ובאינטרנט מאפשרים. בית המשפט קמא הנכבד הוסיף כי עבור המערער אין מדובר במעידה חד פעמית וכי העבירה, מושא האישום הראשון, לא הסתכמה בהטרדה וירטואלית של המתלוננת באמצעות רשת האינטרנט, אלא הובילה למפגש פנים אל פנים עמה, שבמסגרתו בוצעו מעשים מיניים בגופה של הקטינה. לקולא צוינו: חלוף הזמן מאז העבירה, מושא האישום הראשון, עברו הנקי של המערער, מצבו הרפואי הנוכחי המורכב (הוא חולה אפילפסיה), נסיבותיו המשפחתיות, הודאתו של המערער - שבלעדיה קרוב לוודאי לא היתה נחשפת זהות המתלוננת, מושא האישום הראשון, והעובדה כי המעשים, מושא אישומים 7-4 לא גרמו לנזקים ממשיים לקטינות אמיתיות, שכן השיחות באישומים  אלה התנהלו עם סוכנים משטרתיים.

           בתאריך 11.12.2012 נגזר איפוא דינו של המערער, כמפורט בפיסקה 1 לעיל.

6.             בהודעת הערעור, השיג המערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. עם זאת בדיון שהתקיים בפנינו - חזר בו המערער מערעורו כנגד הכרעת הדין (ובדין עשה כן - נוכח הודאתו במסגרת הסדר הטיעון - עיינו: ע"פ 5734/10 קאשור נ' מדינת ישראל (25.01.2012) (להלן - עניין קאשור)). לפיכך אתמקד כאן רק בטענותיו כנגד גזר הדין. המערער טען כי בית המשפט קמא הנכבד נפל לכדי טעות בשני היבטים מרכזיים של גזר הדין:

           (א) לשיטתו בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי מתחם הענישה במקרה דנן נע בין מאסר על תנאי לבין חמש שנות מאסר משום שבהסדר הטיעון המדינה הסכימה כי העונש המקסימאלי, לו תטען, יהיה: 44 חודשי מאסר בפועל. על כן, בא-כח המערער טען, כי בהיעדר נימוקים לדחיית הסדר טיעון - היה על בית המשפט לקבוע כי מתחם הענישה ההולם הוא בטווח עליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון וכי ציון מתחם ענישה שבו "התקרה" גבוהה יותר - גרם להטיית העונש שנגזר כלפי מעלה.

           (ב) המערער גרס כי מתחם הענישה שנקבע על ידי בית משפט קמא הנכבד היה כוללני מדי בהתייחסו רק לסעיפי העבירות, מבלי להתייחס לנסיבות ביצוען.